81P/Wild
 | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | השמש |
| מידע כללי | |
| סוג | שביט |
| תאריך גילוי | 1978 |
| מגלה |
פאול וילט  |
| על שם |
פאול וילט |
| שיטת גילוי | טלסקופ שמידט 40 ס"מ |
| מאפיינים מסלוליים | |
| ציר חצי-ראשי | 3.449644944218386±0.000000091859 יחידה אסטרונומית |
| אקסצנטריות | 0.5384 |
| זמן הקפה | 6.408 שנה ימים |
| נטיית מסלול | 3.2394° |
| מאפיינים פיזיים | |
| ממדים | 4.0 קילומטר |
| בהירות מוחלטת |
9.8 |
  | |
השביט 81P/Wild, הידוע גם בשם וילט-2, הוא שביט שנקרא על שם האסטרונום השווייצרי פאול וילט, שגילה אותו ב-6 בינואר 1978, באמצעות טלסקופ שמידט 40 ס"מ .
במשך רוב חייו, מאז נוצר לפני כ-4.5 מיליארד שנה, נע וילט-2 על מסלול מרוחק יותר מהשמש ומעגלי יותר. בספטמבר 1974 הוא חלף במרחק של כמיליון קילומטרים מכוכב הלכת צדק. כוח הכבידה של צדק היטה את מסלולו של השביט והכניס אותו לאזורים הפנימיים של מערכת השמש. זמן המחזור שלו השתנה מ-43 שנים לכ-6 שנים, והפריהליון שלו הוא כעת במרחק של כ-1.59 יחידות אסטרונומיות מהשמש.
גשושית סטארדאסט של נאס"א חלפה בסמוך לוילט-2, אספה דגימות של חלקיקים מהשביט וצילמה את גרעין השביט ממרחק של 237 ק"מ.
מאפייני גרעין השביט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידות: אורך 5.5 קילומטרים (3.4 מיל), רוחב 4.0 קילומטרים (2.5 מיל), עומק 3.3 קילומטרים (2.1 מיל)[1]
- צפיפות: 0.6 גרם לסמ״ק[2]
- מסה: 2.3×1013 ק"ג[3]
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדור הארץ · 5535 Annefrank · טמפל 1
ב-2 בינואר 2004, חלפה הגשושית סטארדאסט של נאס"א בסמוך לוילט-2 ואספה דגימות חלקיקים מההילה של השביט. הדגימות הוחזרו לכדור הארץ יחד עם אבק בין-כוכבי, שאספה הגשושית במהלך המסע. סטארדאסט צילמה שבעים ושניים צילומי תקריב של וילט-2. הם חשפו משטח רצוף שקעים שטוחים עם קירות תלולים ואובייקטים בגדלים שונים. הדעה המקובלת היא שאובייקטים אלה נוצרו ממכתשי פגיעה או פתחי גז. במהלך הטיסה של סטארדאסט, לפחות 10 פתחי גז היו פעילים. קוטר השביט עצמו הוא 5 קילומטרים.
המיכל שבו אוחסנו הדגימות שאספה סטארדאסט היה במצב מצוין כשנחתה ביוטה, ב-15 בינואר 2006. צוות של נאס"א ניתח את תאי לכידת החלקיקים ומצא גרגרים בודדים של שביט ואבק בין כוכבי.
תוצאות המחקר, שדווח בגיליון ה-19 בספטמבר 2008 של כתב העת Science, חשפו חתימה של איזוטופ חמצן באבק המצביע על ערבוב בלתי צפוי של חומר סלעי מהמרכז ומהשוליים של מערכת השמש. למרות לידתו של השביט באזורים הקפואים של החלל החיצון מעבר לפלוטו, נראה שגבישים זעירים שנאספו מההילה שלו נוצרו בחלקה הפנימי החם יותר של מערכת השמש.[4][5]
באפריל 2011 התגלו עדויות לנוכחות מים נוזליים על ידי מדענים מאוניברסיטת אריזונה. הם מצאו מינרלים גופרתיים של ברזל ונחושת, שנוצרו בוודאות בנוכחות מים.[6] התגלית עומדת בסתירה לתפיסה הקיימת, לפיה שביטים לעולם אינם מתחממים מספיק כדי להתיך את חלקם הקפוא. התנגשויות או חימום רדיוגני עשויות לספק את מקור האנרגיה הדרוש.[7]
| הנדידה פנימה של 81P | |||||||
| שנה | חצי ציר ראשי (AU) | פריהליון
(AU) |
אפהליון
(AU) | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1965 | 13 | 4.95 | 21 | ||||
| 1978 | 3.36 | 1.49 | 5.24 | ||||
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
צילום שצולם על ידי חללית סטארדאסט
-
תמונה בחשיפת יתר המדגישה את סילוני חומר הנפלטים מהשביט
-
אנגליף 3D אדום/ירוק
-
וילט-2 - ממרחק של 237 ק"מ
-
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Comet 81P/Wild 2". The Planetary Society. אורכב מ-המקור ב-6 בינואר 2009. נבדק ב-16 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Britt, D. T.; Consol-magno SJ, G. J.; Merline, W. J. (2006). "Small Body Density and Porosity: New Data, New Insights" (PDF). Lunar and Planetary Science XXXVII. אורכב מ-המקור (PDF) ב-17 בדצמבר 2008. נבדק ב-16 בדצמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ המסה מוערכת באמצעות מכפלת אומדני הנפח והצפיפות
- ^ Hope A. Ishii, John P. Bradley, Zu Rong Dai, Miaofang Chi, Anton T. Kearsley, Mark J. Burchell, Nigel D. Browning, Frank Molster, Comparison of Comet 81P/Wild 2 Dust with Interplanetary Dust from Comets, Science 319, 2008-01-25, עמ' 447–450 doi: 10.1126/science.1150683
- ^ University of Wisconsin-Madison (15 בספטמבר 2008). "Comet Dust Reveals Unexpected Mixing of Solar System". Newswise. נבדק ב-18 בספטמבר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Richard A. Kerr, Stardust Reveals Comets Were Once Wet, science, 2011
- ^ LeBlanc, Cecile (7 באפריל 2011). "Evidence for liquid water on the surface of Comet Wild-2". ארכיון מ-12 במאי 2011. נבדק ב-7 באפריל 2011.
{{cite web}}: (עזרה)