סימפוניה מס' 38 של מוצרט – הבדלי גרסאות

▲ה'''סימפוניה מס' 38 ברה מז'ור''' [[רשימת קכל|קכל]] 504 נכתבה על ידי [[וולפגנג אמדאוס מוצרט]]. הסימפוניה הזו מכונה [[סימפוניה|סימפונית]] "[[פראג]]", על שם ה[[עיר]] פראג אשר ידוע כי מוצרט התחבב על תושביה ושתושביה התחבבו על מוצרט, יותר מאשר תושבי [[וינה]]. בנוסף, מכונה הסימפוניה גם "הסימפוניה ללא מנואט", משום שהיא הסימפוניה ה"בוגרת" היחידה של מוצרט (ממס' 32 ואילך) אשר כוללת רק שלושה פרקים, והיא חסרת פרק [[ריקוד|ריקודי]] כגון [[מנואט]]. היצירה מהווה נקודת מפתח ביצירה הסימפונית עד אז ומוצרט מוותר על כתיבת פרק המנואט בסימפוניה, מה גם שהסימפוניה מורכבת למעשה משלושה פרקים ב[[צורת סונאטה]], ולכן הם מכילים חומר מוזיקלי רב כך שאין צורך בעוד פרק מנואט לצידם.

▲הסימפוניה נכתבה במהלך [[שנה|שנת]] [[1786]]. הסימפוניה [[הלחנה|הולחנה]] לאחר פסק זמן של מוצרט בכתיבת סימפוניות שהיה בן 3 שנים, ושהפריד בין סימפונית פראג לבין הסימפוניה הקודמת אשר נכתבה על ידי מוצרט: [[סימפוניה מס' 36 של מוצרט|הסימפוניה מס' 36]] (הסימפוניה אשר פעם חשבו אותה למס' 37 נכתבה למעשה על ידי [[מיכאל היידן]], אחיו הצעיר של ה[[מלחין]] הנודע [[יוזף היידן]]) הידועה בכינוייה "[[לינץ]]".

▲כתב היד של היצירה שמור בספרייה היאגֶלֹונית (Biblioteka Jagiellonska) בקרקוב.

▲בסוף שנת 1786 התקיימה בפראג הופעת הבכורה של ה[[אופרה]] האחרונה שכתב מוצרט: [[נישואי פיגארו]]. האופרה התקבלה בפראג בחום ובהתלהבות מרובה יותר מכפי שהתקבלה אצל הקהל הוינאי, מס' [[חודש|חודשים]] לפני כן. ההצלחה חיבבה את מוצרט על הקהל ה[[צ'כיה|צ'כי]], ומוצרט חש קרבה למקום. בשעה שירדה קרנו בווינה, הפופולריות שלו בקרב אנשי ה[[עיר בירה|בירה]] הצ'כית רק הלכה וגברה, כאשר כל בכורה מוזיקלית של אחת מיצירותיו נחוגה ברוב פאר ובכבוד רב. עד היום מפורסם הביטוי שבו השתמש מוצרט לתיאור יחסיו עם תושבי ה[[עיר]]: "הפרגאים שלי מיטיבים להבינני" (Meine Prager verstehen mich). מלבד תהילה זכה מוצרט בפראג לתגמול נאה בעבור יצירתו, הן בתשלום ישיר עבור [[קונצרט|קונצרטים]] אותם נתן והן בתמלוגים על שימוש ביצירותיו. עקב ההצלחה ערך מוצרט מסע הופעות בפראג, שבמהלכו כתב לא רק את ה[[סימפוניה]] הפראגית אלא גם עוד שתי יצירות מפתח בתולדות ה[[מוזיקה קלאסית|מוזיקה הקלאסית]]: האופרה [[דון ג'ובאני]] וה[[סרנדה]] ל[[כלי מיתר]]: [[מוזיקת לילה זעירה]].

▲הפרק השני של הסימפוניה הוא הפרק האיטי שלה. הפרק כתוב בסולם [[סול (תו)|סול]] מז'ור, אשר בנוי על הקוורטה של הסולם של הפרק הראשון, רה [[סולם מז'ורי|מז'ור]]. הפרק מאוד שליו ורגוע ברובו, אך הוא כולל מספר "מצבי רוח" משתנים. הפרק כתוב ב[[משקל (מוזיקה)|משקל]] שש שמיניות. לאורך כל הפרק הכלים ה"רעשניים", כלומר ה[[חצוצרה|חצוצרות]] וה[[טימפאני]], לא מנגנים כלל. מאפיינו העיקרי של הפרק הוא שימוש רב ב[[סולם כרומטי|צלילים כרומטיים]], כלומר צלילים שהם "זרים" לסולם (באמצעות כתיבה עם [[סימני היתק]]). בניגוד למבנה המקובל, הפרק כתוב ב[[צורת סונאטה]] (איטית אמנם) מלאה (נושא ראשון ושני, פיתוח ורפריזה). לרוב נהוג שהפרק האיטי בנוי בצורה אחרת מצורת סונאטה, כגון צורת [[אריה (מוזיקה)|אריה]]: א-ב-א. הנושא הראשון רגוע ושליו. הוא מנוגן בתחילה בסקציית כלי הקשת בלבד. [[מנעד|מנעדו]] תחום ב[[קוורטה]], והסולם הכרומטי שמושמע לאחריו מפצה על כך. לאחר מכן חוזר הנושא ב[[נושא ווריאציות|ווריאציה]] עם צלילים כרומטיים רבים בכלי הנשיפה מעץ. לאחריו נפתח הגשר (אשר מכיל תיבות כרומטיות רבות), שמאופיין ב[[קאנון (מוזיקה)|קנון]] בין [[כלי קשת|כלי הקשת]] בעלי המנעד הגבוה (הכינורות) לבין אלו עם המנעד הנמוך (הקונטרבסים והצ'לים). לאחר מכן המוזיקה הולכת ומתרחקת מ[[סולם (מוזיקה)|סולם]] המוצא, בזמן שהמוזיקה הולכת ומאפילה יותר ויותר, עם פראזות מינוריות דרמטיות יחסית.

▲הנושא השני נשמע דומה מאוד לנושא הראשון, וגם הוא עשיר בצלילים כרומטיים. הנושא השני מחזיר את המוזיקה לאופיה הרגוע והשליו. הנושא כתוב בסולם הבנוי על ה[[קווינטה]] של הסולם המקורי, סולם רה מז'ור (כסולם הפרק הראשון). לאחר מכן מופיעות קבוצות הסיום הרגועות והנינוחות. הפיתוח נפתח מיד לאחר האקספוזיציה, ללא כל עצירה בין שני החלקים, מה שמקנה למוזיקה זרימה והמשכיות. בפיתוח מפותחים כל הנושאים שנשמעו בפרק: שני הנושאים, מוטיב הגשר וקבוצות הסיום. הפיתוח ברובו קודר ודרמטי יותר מאשר האקספוזיציה. הפיתוח מלא ב[[סקוונצה|סקוונצות]] רבות שמרחיקות את ה[[מוזיקה]] מסולמו של הנושא השני. המבוא לפיתוח מורכב מסקוונצות מינוריות על נושא הקבוצות סיום. לאחר מכן מופיע הנושא הראשון שלוש פעמים, פעם במז'ור ופעמיים במינור. לאחר הדרמה של לב הפיתוח עם קנון בין קבוצות ה[[תזמורת]] על מוטיב הגשר, מופיעה [[נקודת עוגב]] ולאחריה מגיעה הרפריזה. הרפריזה נשארת זהה למדי ביחס לאקספוזיציה, מלבד קיצוצים מסוימים ושינויו ההכרחי של [[סולם (מוזיקה)|סולמו]] של הנושא השני. הפרק נגמר בשלווה וברוגע של מוטיב קבוצות הסיום.