סטיבן בריאן פאנל
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
סטיבן בריאן פאנל (באנגלית: Steven Brian Pennell; 22 בנובמבר 1957 - 14 במרץ 1992), הידוע גם בכינוי: הרוצח של כביש 40, היה הרוצח סדרתי היחיד שפעל במדינת דלאוור. הוא הורשע ברצח של שתי נשים במחוז ניו קאסל שבמדינת דלאוור ונחשד ברצח 3 נשים נוספות.
 | |
| תמונת מאסרו של פאנל ב-1988 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1957  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
14 במרץ 1992 (בגיל 34) |
| מדינה |
ארצות הברית |
  | |
מקרי הרצח הראשונים
שירלי אנה אליס
הנרצחת הראשונה הייתה שירלי אנה אליס, צעירה בת 23 הלומדת בבית ספר לאחיות. ב-29 בנובמבר 1987 היא יצאה מבית החולים וילמינגטון, בו עזרה לחולה איידס בסביבות השעה 18:00 אחר-הצהריים, ועלתה על טרמפ בכביש 40 (אנ') בדרך לביתה. גופתה נמצאה מושלכת בצד הדרך בשעה 21:25 בידי שני נערים. הגופה נמצאה בעירום חלקי, רגליה היו פשוקות, על הידיים והרגליים נמצאו סימני קשירה על ידי סרט הדבקה. לא נמצאו סימנים לתקיפה מינית, אך על הגופה נמצאו סימני התעללות קשה ומתוצאות הנתיחה מסתבר כי הרוצח כרך חוט על צווארה של אליס וחבט בראשה עם פטיש עוד לפני מותה.[1]
קת'רין דימארו
הנרצחת השנייה הייתה קת'רין דימארו, גרושה בת 31 שעסקה בזנות. ב-28 ביוני 1988, כשבעה חודשים אחרי הרצח הראשון, בסביבות השעה 23:30, היא נראתה הולכת לאורך כביש 40, כשלא ברור האם היא עבדה בזנות באותו לילה.
בשעה 6:25 בבוקר פועלי בניין מצאו את גופתה העירומה מושלכת באתר בנייה. פרקי ידיה לרגליה היו קשורים, פיה היה סתום עם סרט הדבקה, לא נמצאו סימנים לתקיפה מינית והיא נרצחה כמו אליס במכות פטיש ובחנק מחוט, אך בשונה מהרצח הראשון - גופתה של דימארו הייתה מכוסה כולה בסיבים כחולים.
כח שיטור מיוחד בשילוב יחידת הפרופיילרים של ה-FBI הגיעו למסקנה כי מדובר ברוצח סדרתי הפועל בסמיכות לכביש 40. שוטרות וסוכנות פדרליות התחפשו לזונות וניסו לדלות מידע, וכח המשימה כלל למעלה מ-60 אנשים שהוקדשו למרדף אחר הרוצח, אך הם לא מצאו כלום.
מרגרט לין פינר
ב-22 באוגוסט 1988 נעלמה מרגרט לין פינר, צעירה בת 27 שעסקה בזנות. מספר עדי ראייה ראו אותה עולה לפורד מסחרית כחולה הנהוגה בידי זכר לבן סמוך לכביש 13(אנ').
כשלושה חודשים לאחר מכן נמצאה גופתה מושלכת על יד תעלת "צ'ספיק–דלאוור". הגופה הייתה רקובה במצב שלא איפשר לקבוע את סיבת המוות.
חשדות ראשוניים
ב-14 בספטמבר 1988 שוטטה רֶנֶה טאשנר, שוטרת סמויה המחופשת לזונה, לאורך כביש 40, בניסיון ללכוד את הרוצח.
לאחר שחלפו על פניה כמה כלי רכב, היא הבחינה בפורד מסחרית כחולה שחלפה על פניה 7 פעמים בתוך 20 דקות. היא הלכה לאזור מבודד יותר, והרכב עצר לידה. הנהג היה לבן וטשנר שמה לב שאת הרצפה מכסה שטיח כחול. הנהג היה עצבני, התקשה להביט לה בעיניים ולפתח שיחה והציע לה להכנס לרכב. היא סירבה בטענה שהיא עייפה, אבל הספיקה לתלוש כמה סיבים מן השטיח הכחול ולרשום את מספר לוחית הרישוי של הרכב.
בבדיקת מספר לוחיות הרישוי התברר כי הרכב שייך לסטיבן בריאן פאנל, חשמלאי מדלאוור בן 31, נשוי ואב לשתיים, ללא עבר פלילי.
מקרי הרצח הנוספים
מישל גורדון
ב-16 בספטמבר 1988 נעלמה מישל גורדון, צעירה בת 22 הידועה העוסקת בזנות לאורך כביש 40. עדים ראו אותה נכנסת לפורד מסחרית כחולה, שזוהתה כרכבו של פאנל.
ב-20 בספטמבר נמצאה גופתה מושלכת על סלעים באזור תעלת "צ'ספיק–דלאוור". בנתיחה שלאחר המוות התברר כי היא הייתה מסוממת מקוקאין. הקוקאין גרם לכך שליבה הפסיק לפעום ברגע שהחלו העינויים.
קת'לין מאייר
ב-23 בספטמבר 1988 נעלמה קת'לין מאייר, בת 26, תושבת חוות ברוקמונט. שוטר ראה אותה עולה על פורד מסחרית כחולה בכביש 40, בשעה 21:30. הוא הספיק לרשום את לוחית הזיהוי, שהתבררה כשייכת לרכבו של פאנל. גופתה לא נמצאה מעולם.
לכידתו
התובע הכללי של דלוואר, צ'ארלס אורלי, אישר צו חיפוש משטרתי בטנדר של פאנל, כשבמקביל המשטרה דואגת למעצרו על עבירה אחרת, בכדי שלא יראה ויחשוד.
בחיפוש ברכבו נמצאו סיבים תואמים לאלו שהיו על הקורבנות, דם, שער וסרט הדבקה מאותו סוג שהרוצח השתמש על קת'רין דימארו, הנרצחת השנייה.
ברכב נמצאה גם "ערכת עינויים", שכללה צבת, שוט, אזיקים, מחטים, סכינים ורסן.
הוא נעצר ב-29 בנובמבר 1988, שנה אחרי שרצח את הקרבן הראשון, והואשם ברצח שלוש נשים – אליס, דימארו וגורדון. הוא החליט לשמור על זכות השתיקה.
המשפט
בתחילת המשפט טען סנגורו של פאנל כי הסיבים הראשוניים שהשיגה השוטרת רנה טאשנר הושגו בצורה לא חוקית, משום שלקחה זאת ממכוניתו. השופט ריצ'רד גבליין דחה טענות אלו ואמר כי השטיח היה גלוי לעיניה של טאשנר ברגע שפתח פאנל את הרכב, ולכן הראיה מאותם סיבים חוקית.
ברגע שאושרה ראיית הסיבים, הוכח שהיו עליהם שאריות של DNA השייכות לפאנל. היה זה המשפט הראשון בארצות הברית שבו נעשה שימוש בראיית DNA כראיה משפטית מוחלטת. השופט גבליין נאלץ לקבוע תקדים משפטי ולהאזין לדעת המומחים והמדענים שסייעו באימות ראיות ה-DNA.
עם זאת, הראייה החזקה ביותר נגד פאנל הייתה עדותו של עורך דינו, שהחליט להפסיק לייצג אותו עקב הדברים ששמע. הוא העיד שפאנל סיפר לו איך הוא אסף את דימארו, שילם לה בשביל לקיים יחסי מין ורצח אותה. הוא הוסיף שפאנל לא הראה שום חרטה על מעשיו, ודיבר על מעשה הרצח ללא רגשות. עדות זאת גרמה לזעזוע רב בקרב חבר המושבעים.
הפסיכיאטרים קבעו כי שפיותו של פאנל מוטלת בספק, אך הוא עדיין הואשם בשלושה מקרי רצח וודאיים.
המושבעים עיינו ודנו בראיות במשך שמונה ימים, מה שגרם לדיון להפוך לארוך ביותר בתולדות ההיסטוריה המשפטית של מדינת דלוואר.
הערות שוליים
- ^ Route 40 Killer Remains an Enigma After Being Convicted 25 Years Ago, www.delawaretoday.com (באנגלית)