רשות התקשורת הפדרלית
ועדת (רשות) התקשורת הפדרלית (באנגלית: Federal Communication Commission) או ה-FCC, היא סוכנות עצמאית של ממשלת ארצות הברית, שנוצרה בעקבות חקיקה של הקונגרס האמריקאי שאת חבריה ממנה נשיא ארצות הברית. הוועדה עוסקת בשישה תחומים – פס רחב, תחרותיות, ספקטרום תדרים, מדיה, הגנה על הציבור (מבחינת תכני שידור) וביטחון לאומי. הוועדה הוקמה חוק התקשורת האמריקאי בשנת 1934, אשר הפך את ועדת הרדיו הפדרלית לוועדת התקשורת הפדרלית, ונטל מידי ועדת המסחר הבין-מדינית תפקידי רגולציה של תקשורת קווית .
תחום שיפוט הוועדה הוא על חמישים מדינות ארצות הברית, מחוז קולומביה ונכסים אמריקאיים. הוועדה גם עובדת בשיתוף פעולה עם גופים דומים במדינות אחרות בצפון אמריקה. נכון לשנת 2012, הוועדה העסיקה 1,898 עובדים פדרליים, ותקציבה הוערך כ-354.2 מיליון דולר.[1] משרדי הוועדה שוכנים בדרום מערב וושינגטון בשיטת חכירה ל-20 שנה החל משנת 1996.
היסטוריה
בשנת 1934, הקונגרס העביר את חוק התקשורת, אשר ביטל את ועדת הרדיו הפדרלית והעביר סמכויות בנושא רישוי רדיו לועדת התקשורת הפדרלית החדשה וכלל בהם סמכויות טלקומוניקציה אשר היו שייכות לוועדת המסחר הבין-מדינית. חלק שני של החוק מתמקד בתקשורת במונחים שאולים מחקיקת רישוי מסילות הברזל וחלק שלישי מכיל סעיפים דומים מחוק הרדיו של שנת 1927. בשנת 1940, הוועדה הוציאה דו"ח בנושא רשתות שידור, אשר עסק בהתפרקות רשת NBC והקמת ABC, הגביל את שעות השידור של הרשתות והבהיר את מעמדן של הרשתות בנושא העסקת אמנים.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הוועדה מצאה כי מיקמה תחנות שידור רבות בסמיכות האחת לשנייה, דבר שיצר הפרעות שידור. בזמן זה, התגלה כי ערוצי התג"ם (2 עד 13), אינם מתאימים לשידור ארצי. כתוצאה מכך, הוועדה חדלה לתת רישויי בנייה חדשים לתחנות שידור באוקטובר 1948 בצפייה ש"הקפאה" זו תימשך שישה חודשים. אולם, בשל התחלת השימוש בשיטת תא"ג וטלוויזיה צבעונית, ההקצאה מחדש של תחנות החלה רק בשנת 1952. לאחר מכן גדל מספר התחנות מ-100 לכ-550 בחמש השנים הבאות, כאשר התחנה הראשונה נבנתה בדנבר שהייתה העיר הגדולה ביותר ללא כל תחנת טלוויזיה. הדו"ח השישי של הוועדה משנה זו גם ויסת את הערבוב שנוצר משידור בשיטות תא"ג ותג"ם.
מערכת היחסים בין הוועדה לחברת הטלפון והטלגרף האמריקאית (AT&T) השתנתה במשך השנים. במשך שנים, התייחסו הוועדה ופקידי הממשל לחברה כאל מונופול. הוועדה פיקחה על תעריפי הטלפוניה כדי להגביל רווחים ולהבטיח שיוויון תעריפי. בשנות השישים, הוועדה אישרה לחברות תקשורת בינלאומיות להציע שירותים מיוחדים. בשנות השבעים מגמה זו הורחבה ושירותים נוספים לציבור. בשנת 1982 נתבעה חברת AT&T על הצעות מחיר נמוכות מדיי בהיותה מונופול, ושנתיים לאחר מכן, הוועדה החליטה לחתור לעבר תחרות בשוק זה.
בשנת 1996, הקונגרס חוקק את חוק הטלקומוניקציה, אשר ביקש ליצור תחרות נוספות בשירותי הטלפוניה הארצית באמצעות שימוש בתחנות ממסר. מדיניות זו הצליחה בצורה מועטה ביותר ויצרה ביקורת רבה. התפתחות האינטרנט, תקשורת דרך כבלים ותקשורת אלחוטית העלו שאלות האם חקיקה נוספת דרושה כדי לקיים תחרות בפס רחב. בין השנים 2009 ו-2011, ובתמיכת הוועדה, החלה חקיקת חוק הרדיו הקהילתי.[2] בעשור הקודם, החלה מדיניות באמצעות חוק אכיפת יושרה בפס רחב וגם קודם לכן, של צנזורה של תכנים לא ראויים לשידור (כמו תקרית חשיפת השד של ג'נט ג'קסון בזמן הסופרבול בשנת 2004.
מבנה הסוכנות
הנהלה
הוועדה מנוהלת בידי חמישה חברי ועד הממונים על ידי נשיא ארצות הברית ומאושרים על ידי הסנאט ארצות הברית לתקופה של חמש שנים. אחד מהם ממונה ליושב ראש הוועדה. לא יכולים להיות יותר משלושה חברי ועדה מאותו שיוך מפלגתי, ולאף אחד מהם אין ניגוד אינטרסים הנוגע לגופים בתחומי הפיקוח של הוועדה. חברי הוועדה הנוכחים הם :
- ג'וליוס ג'נקובסקי (יו"ר), המפלגה הדמוקרטית, מחוז קולומביה
- ג'סיקה רוזנוורסל, המפלגה הדמוקרטית, קונטיקט
- אג'יט פאיי, המפלגה הרפובליקנית, קנזס
- רוברט מ. מקדוול, המפלגה הרפובליקנית, וירג'יניה
- מיניון קלייבורן המפלגה הדמוקרטית, דרום קרוליינה
ענפי הוועדה
הוועדה מחולקת לשבעה אגפים ועשרה צוותי מטה.
אגפי הוועדה הינם :
- האגף לענייני ממשל וצרכנות. האגף מיישם את מדיניות הצרכנות והנגישות של הוועדה.
- אגף האכיפה. האגף מטפל באכיפת חוק התקשורת של 1934, נוהלי הוועדה, תחרותיות וכו'.
- האגף הבינלאומי. האגף מטפל במדיניות הטלקומוניקציה הבינלאומית כמו הקצאת תדרים.
- אגף המדיה. האגף יוצר, ממליץ ומנהל את המדיניות ותוכניות הרישוי הקשורים במדיה דיגיטלית כמו טלוויזיה בכבלים, ערוצי ברודקאסט ושידורי רדיו בארצות הברית.
- אגף התקשורת האלחוטית. האגף עוסק בכל תחומי השידור האלחוטיים הנייחים והניידים.
- אגף התחרות בתקשורת הקווית.
- אגף הביטחון הלאומי ובטיחות הציבור.
ביקורות
הערות שוליים
- ^ תקציב ועדת התקשורת הפדרלית
- ^ חוק הרדיו הקהילתי, מתוך אתר Govtrack