הילד הצהוב – הבדלי גרסאות

'''הילד הצהוב''' (ב[[אנגלית]]: '''The Yellow Kid''') היא [[רצועת קומיקס]] אמריקאית אשר התחילה כסיפורי [[קומיקס]] קצרים המתארים את חייהם של ילדים עניים בשלהי [[המאה ה-19]]. הוא נחשב לקומיקס הראשון בהיסטוריהעם כפי"ריבועים" שאנו מכירים אותו (המבנה הקלאסי של ריבועי הקומיקס) והוא השפיעוהשפיע רבות על תרבות הקומיקס העולמית בהרחבה ועל תרבות הקומיקס האמריקאית בפרט. ה"ילד הצהוב" הוא סיפורי [[קומדיה]] שמוצגים בצורת רצועת קומיקס, שמשמעותו היא קומיקסים של עד עשרה ריבועים המוצגים בשורה אחת או שתיים. בדרך כלל הריבוע האחרון הוא ה"[[שורת מחץ|פאנץ'שורת לייןהמחץ]]" ושאר הריבועים מובילים אליו. הקומיקס של "הילד הצהוב" פורסם בשני עיתונים שונים ולבסוף יצאו כספר בהוצאת "New York World".

את הקומיקס החל לצייר ריצ'רד פ. אווטקלט כאשר היה מורה ב[[מנהטן]] בסוף [[המאה ה-19]]. הוא לא רצה לפרסם את סיפוריו הקצרים, וכתב אותם רק בשביל להצחיק את תלמידיו. לאחר שהתלמידים דחקו בו לפרסם את הקומיקס, החלו שני עיתונים שונים באזור 'לרדוף' אחרי אווטקלט כדי שיפרסם דווקא אצלם את הקומיקס החדשני שלו, שעד אז כבר הספיק להיות פופולרי - העיתון " Joseph Pulitzer's ''New York World"'' {{אנ|New York World}} והעיתון " William Randolph Hearst's ''New York Journal" {{אנ|New York Journal-American}}.'' לבסוף שני העיתונים פרסמו את הקומיקס, תחילה 'עולםNew ניוYork יורקWorld' ולאחר מכן 'כתבNew עטYork ניו יורקJournal'. בשנת [[1896]] דרש אווטקלט משכורת גבוהה מאוד מ-"כתבNew עטYork ניו יורקJournal" (גבוהה משמעותית מהמשכורת שלו בעיתון "עולםNew ניוYork יורקWorld") שם הוא צייר את הילד הצהוב ברצועת [[צבע]] חדשה עם עמוד מלא שהייתה [[אלימות|אלימה]] ואף [[וולגריות|וולגרית]] בהשוואה לפאנלים הראשונים שלו למגזין "[[Magazin Truth|Truth]]".

אמנם הילד הצהוב נחשב לקומיקס הראשון, אך הוא קיבל השראה מסיפורים קודמים שהיו דומים מאוד לקומיקס שאנו מכירים היום. לדוגמה, על אף שלא כולם מחשיבים אותו לקומיקס, הסיפור "[[ההיסטוריה של רוסיה הקדושה]]" משנת [[1854]] הוא סיפור שמצוירמצויר על גבי קווים של [[תו (מוזיקה)|תווי נגינה]] והוא אינו בנוי לגמריולא בצורה של ריבועיםריבועי כפי שאנו רגיליםקומיקס, אך הוא שימש מקור השראה מאוד גדולמשמעותי לכתיבתו של הילד הצהוב.

את הקומיקס כולו כתב ואייר רצ'רד פ. אווטקלט בסגנון הייחודי לו, שמשלב בין ציורים בסגנון [[ימי הביניים]] וסגנון [[הומור|הומיריסטי]] ו[[סאטירה|סאטירי]]. פרצופיהם של הדמויות מזדהים עם הסגנון הסאטירי כאשר הם מוגזמים למדי בכל הקשור לאברי הפנים - [[אף|אפים]] גדולים, [[עין אנושית|עיניים]] קטנות, [[אוזן|אוזניים]] קטנות, [[פה]] גדול ובדרך כלל גם [[ראש]] גדול. אמנם הדמות הראשית היא בוגרת יחסית, אבל פרצופה נראה עדיין כפרצוף של [[ינקות|תינוק]] שובב - [[קרחת|קריח]], מחייך חיוך סתמי, ואפו ועיניו קטנים מאוד. הקומיקס לא משתמש ב[[בועת דיבור|בועות דיבור]] רגילות כמו שאנו רגילים לראות בקומיקס היום, אלא כל המילים שאומר הילד הצהוב מופיעות על ה[[טוניקה (בגד)|טוניקה]] שלו ולא ב[[בועת דיבור|בועות דיבור]]. בקומיקסים הראשונים לא השתמש אווטקלט ב[[צבע]], ופרסם בעיקר קומיקס ילדותי ב[[שחור-לבן|שחור לבן]] (דבר אירוני כי הילד הצהוב הופיע בשחור לבן).

רק בשנת [[1896]], שנתיים לאחר ההופעה הראשונה של הקומיקס, החל לפרסם ב-'כתבNew עטYork ניו יורקJournal' את הקומיקס שלו בצבע, וכך זכו הקוראים לראשונה לראות את גיבור הקומיקס באמת צבוע ב[[צהוב]] בתוך הקומיקס. בקומיקס הצבעוני הרשה לעצמו אווטקלט לצייר את הקומיקס בצורה יותר נועזת, הוסיף צבעים ו[[צל|הצללות]], [[אלימות]], וולגריות וגם כתיבה יותר בועטת נגד ההתנהלות של הממשל באותן שנים. בעת הצביעה הוא השתמש בצבעי מים ועפרונות, כלים שהיו ייחודיים לציור של אותה תקופה, ואפשר להבחין בדקויות של הצביעה. [[צבע מים|צבעי המים]] נותנים צבע אחיד שיכול לצבוע שטחים גדולים על הדף, כמו חולצתו של הילד הצהוב, ואילו ה[[עיפרון צבעוני|עפרונות]] משאירים קווים קלים ואפשר להשתמש בהם להצללה בהדרגתיות, כך שרוב ההצללה בקומיקס ובכלל בציורי הצבע של תקופה זו נעשית בעיפרונות צבעוניים. מכיוון שצבע היה (ועודנו) דבר יקר, ואמנים אינם מרוויחים הרבה בשביל לצבוע, גם כשהייתה אפשרות של צביעה הם לא יכלו לצבוע את כל הקומיקס אלא רק חלקים קטנים ממנו, ולכן חלקים גדולים מאוד מדפי הקומיקס נשארו בצבע הדף שעליו הודפסו. זה גרם לחידוד הצביעה באזורים שכן נצבעו, והבליט אותם. כתוצאה מכך, שערי העיתונים נצבעו תמיד בצבעים עזים ובולטים, עשירים באיורים גדולים, כדי למשוך את הקהל, בעוד שרוב העיתון היה צבוע רק בחלקו באופן שולי. הקומיקס של הילד הצהוב היה חייב למשוך אליו קוראים בלי לבזבז הרבה כסף על צבע, ולכן אווטקלט השתמש בצבעים חמים לקומיקס שלו כמו צהוב, [[חום (צבע)|חום]], [[אדום]] ועוד.

מיקי דאגן, ידוע בעיקר בשמו הילד הצהוב, היה ילד יחף וקירח שלבש טוניקה צהובה גדולה והסתובב ב[[סמטה|סמטאות]] [[שכונת מצוקה|שכונות העוני]] האופיינית לניו יורק של המאה ה-19. הסמטה של דאגן הייתה מלאה ילדים [[עוני|עניים]] משונים אחרים. בגיחוך אווילי דיבר הילד בדרך כלל ב[[סלנג]], שהודפס על חולצתו. הוא וחבריו היו מעוללים כל מיני מעשיות הומוריסטיות ו[[סאטירה|סאטיריות]] שקשורות לחברה האמריקאית ובפרט לעוני בניו יורק. ראשו של הילד הצהוב היה מגולח לגמרי כאילו נוקה לאחרונה מ[[כינים]], מחזה נפוץ בקרב ילדים ב[[גטו|גטאות הדיור בניו יורק]] באותה תקופה. ה[[טוניקה (בגד)|טוניקה]] שלו, שנתפרה על ידי אחות מבוגרת, הייתה בצבע [[לבן]] או [[תכלת]] ברצועות הצבעוניות הראשונות, ורק לאחרולאחר מכן הוחלףהוחלפה בצבעבטוניקה צהובצהובה. הילד הצהוב למעשה היה מבוסס על ילד אמיתי שאווטקלט היה פוגש כשהיה מסתובב בשכונות העוני בניו יורק. הוא הוקסם מן הילד והחליט להתחיל לאייר סיפורים קצרים אודות אותו ילד.